הנצרות, תרבות מערבית ואנחנו (חלק שלישי)

בשיעור הקודם עמדנו ארוכות על אחד הנושאים החשובים והמהותיים המבדילים בין היהדות לנצרות, נושא שמירת המצוות המעשיות. כפי שכבר ציינו מטרת השיעורים העוסקים בהבדלים בין היהדות לנצרות היא בעיקר לעמוד על היסודות הנוצריים שהם בעלי השפעה מהותית על אופן החשיבה המערבי. חלק גדול מיסודות התרבות המערבית מושפע באופן ישיר מדרכי החשיבה הנוצרית והתרבות המערבית משפיעה, בדרכים ישירות ועקיפות, על אופן החשיבה שלנו. אין ספק שיסוד זה הוא היום אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לרבים מאיתנו עם הדת היהודית, רבים מאיתנו מתקשים מאוד עם גישתה ה"מעשית" של היהדות ועם הדרישה היום יומית לשמירת דרכי התנהגות מסויימות. וודאי יצא לכם להיתקל (יותר מפעם אחת) באנשים שמצהירים על עצמם כי הם "דתיים בלב" ו"מאמינים אבל לא שומרים" וכו'. חלק גדול מתופעה זו שייך, ביסודו העמוק, לגישה המערבית/נוצרית שקידשה את "אמונתו" של האדם ופטרה אותו מחובות מעשיים. כאשר ערכתי סקר גדול בין בני נוער לפני כתיבת הספר שלי ושאלתי אותם מה השאלה הבוערת ביותר אצלם לגבי הדת היהודית היתה השאלה השכיחה ביותר דווקא בנושא זה (ולא נושא הבנים/בנות כפי שציפיתי). חלקם שאלו את השאלה בצורה עקיפה: "מדוע חז"ל הוסיפו כל כך הרבה מצוות על התורה שבכתב?" וחלקם אף שאלו בצורה ישירה, "מדוע היהדות בכלל דורשת מאיתנו שמירת מצוות? מהי המטרה?". הגישה הפוטרת את האדם מחובות מעשיות ומציבה את עניין ה"אמונה" הפנימית בראש סולם העדיפויות היא ללא ספק גישה שלטת בתרבות החשיבה שלנו.

בשיעור הקודם עמדנו על כך שיסוד הפטור הנוצרי ממצוות מעשיות הוא האמונה בעולם הזה ובתפקידו של האדם בו, אולם לפטור מן המצוות המעשיות ישנם עוד כמה שורשים עמוקים בתרבות האלילית והנוצרית הנגזרת ממנה. הנוצרים עשו מאמצים כבירים להשליט את אמונתם על העולם העתיק . אחת ממטרותיה המרכזיות של הנצרות היתה והינה להביא כמה שיותר מאמינים חדשים תחת צל "אמונתם" והנוצרים משקיעים בכך מאמץ וכוחות לא מבוטלים. במשך כל שנות קיומה החזיקה הנצרות מסדרים שלמים של נזירים (המפורסם שבהם הוא מסדר הישועים) שתפקידם המרכזי הוא לגרום לכמה שיותר תושבים מהעולם להתנצר. בשם רצון זה יצאו מיליוני נוצרים למשימות קשות בכל העולם כולו ואף טבחו, ללא חמלה, עמים שלמים שעמדו בפני מטרתם זו. חלק גדול מהתרבות הקולוניאליסטית האירופאית היתה מתוך מטרה להוסיף מאמינים לדת הנוצרית. אולם במסגרת שליחות זו עמדו בפני המיסיונרים הנוצרים משימות לא קלות, שאחת המרכזיות שבהן היתה העברת העולם האלילי לאמונה החדשה. במקומות רבים שאותם ראו הנוצרים כיעד (ובעיקר בממלכה הרומאית ששלטה בתחילת דרכה של הנצרות) שלטה התרבות האלילית. תרבות זו קראה דרור ליצריו האפלים ביותר של האדם, עבודת האלילים היתה ברובה עבודת היצר האנושי במלוא כיעורו, טביחת אנשים, זלילה וסביאה ובעיקר גילוי עריות "חוקי" היו לחם חוקם של המקדשים הגדולים. במקדשים רבים התנהלו מסיבות יצרים עד אובדן חושים גמור שכללו, כחלק מהדת, את כל מה שמוח חולני יכול להמציא, לא לחינם אמרו חז"ל: "יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". גילוי העריות ושחרר היצר היו חלק מהותי מהעבודה האלילית. גם בכתביהם של המיסיונרים הנוצריים ניתן למצוא תיאורים על עוצמת ההתמודדות שהיתה להם עם העולם שבו נתקלו.

הנוצרים מצאו פיתרון מקורי לבעיה זו, מכיוון שלא יכלו להעביר את העולם האלילי דאז, עם כל שפלותו, לאמונה הדורשת קיום מעשי של מצוות ברמה יום יומית- פטרה הנצרות את מאמיניה ממצוות אלו! הדרך לשכנע את עמי העולם לקבל את הדת החדשה עברה דרך מספר גדול של שינויים בדת עצמה. החל משאילת מוטיבים רבים מהדתות האליליות שסביבן (כמו אכילת "לחם הקודש" המסמל את בשרו של ישו, יסוד אלילי מובהק שבו אכילת הדם הנוטף הופכת לאכילת הלחם בלבד) עבור דרך טקסים רבים (חג "כל הקדושים" לדוגמא, שבו ישנם פסלים לכל דבר המשתתפים בחגיגה) ועד הפטור הגורף ממצוות שהוא אולי ההעתקה החשובה ביותר של הנוצרים מהדתות האליליות . הנצרות אימצה את העיקרון שלפיו אין האדם יכול להתגבר על יצריו ולכן ממילא אין טעם או סיבה לבקש ממנו דבר בתחום זה, להיפך, יש לפטור אותו מכל המצוות המעשיות ולהפוך אותן, ככל הניתן, למוקצה. במקומות רבים מאשימים שליחיה של הדת את המצוות בגרימת החטא. שהרי אם לא היו מצוות לא היה האדם חייב לשמור אותם וממילא לא היה חוטא. "המצוות הן הן החטא" מכריז פאולוס באחד ממכתביו אל הרומאים. כפי שכבר ציינו, המאבק עם התרבות הרומית האלילית היה אחד המאבקים הקשים והחשובים שניהלו הנוצרים, וקבלת הדת על ידי מלכות רומא היה ניצחונם הגדול ביותר. המוח הרומי השליט, האכזר והמושחת לא יכול היה לקבל דת שמאמינה באלוקים

נסתר, רואה ואינו נראה, או דת שדורשת ממנו התנהגות מוסרית נאותה. הדת הנוצרית פטרה את שתי הבעיות בצורה דומה: היא סיפקה אלוקים ממשיים הניתנים לראיה ותחושה וכן פטרה את האדם מחובותיו המעשיות וממצוות מוסריות כל שהן.

אם נעשה קפיצה גדולה בזמן, מזמנם של הרומאים אל הזמנים המודרניים, נוכל לעמוד על אחד היסודות המרכזיים של השפעת הנצרות על דרך החשיבה המודרנית. כאשר הציג פרויד את גישתו האנליטית מחקרית על הפסיכולוגיה של האדם, היתה אחת הטענות המרכזיות בתפיסה זו הטענה הדטרמיניסטית. במילים אחרות: הטענה של "אי הבחירה החופשית". לדעתו של פרויד האדם הוא יצור המושפע מכל מכלול הדברים שעברו עליו במהלך ימי חייו וכל התנהגותו מוכתבת על פי אירועים אלו. אין לאדם בחירה בטוב או ברע אלא הוא נתון כולו להשפעתם של חייו הקודמים. על פי יסוד זה אין לדרוש מהאדם "לבחור בטוב" מכיוון שבחירה זו אינה בידו. האדם הוא סך כל המאורעות שעבר בימי חייו ומכאן והלאה אין לו יכולת לשנות את התנהגותו.
הקשר בין תפיסה זו לבין גישתה של הנצרות ברור וכמעט מובן מאליו. הנצרות פטרה על סמך אותן טענות (אם כי בהקשר דתי, של חטא ועונש) את האדם מאחריות לכל מעשיו, היא לא מציבה דרישות יום יומיות בחיים וצמצמה עד למינימום את הדרישה ההתנהגותית מהאדם. פרויד מבסס, לא במודע, חלק גדול משיטתו על גישה זו.

אחת הטענות המרכזיות כנגד תורתו של פרויד באופן כללי היא שכל גישתו הפסיכולוגית נתמכת על מחקרים שערך ועל התבוננות. אולם מכיוון שפרויד התבונן בחברה מאוד מסויימת, חברת העשירים של וינה הנוצרית. הרי שפסיכולוגים רבים טוענים שחלק גדול מתצפיותיו לא רלוונטי לגבי שכבות אוכלוסיה אחרות. במילים אחרות, מכיוון שפרויד צפה בציבור מאוד מסויים הרי שהוא הגיע למסקנות מסויימות ואם היה צופה בציבור רחב יותר היה מגיע למסקנות שונות. לענייננו (שהרי אין אנו עוסקים כאן בפסיכולוגיה) נזכיר רק שכל ציבור לקוחותיו של פרויד בווינה היה נוצרי!! יתכן וחלק גדול ממסקנותיו התקבל תחת ההשפעה הנוצרית הזו וממילא תואם פרויד בגישתו את הגישה הנוצרית.

פרויד וגישתו הפסיכולוגית היא ללא ספק הגישה המרכזית ביותר והחשובה ביותר כיום, וממילא חלק גדול מעקרונות הפסיכולוגיה האנושית של הזמנים המודרניים מורכבים משבבים כאלו ואחרים של תורה זו ומקורה- התורה הנוצרית. כל הגישה לחינוך כיום, לתרבות המונים, לספרות ולשירה, לתקשורת ועוד אלפי נושאים אחרים מושפעת ישירות מתפיסותיו של פרויד. האמונה כי האדם אינו אחראי למעשיו ואינו צריך לעשות כל מאמץ לשלוט עליהם היא אחת מאבני היסוד של התרבות השלטת סביבנו. עקב כך התפתחו סטיות למיניהן והפכו לנורמות, עקב כך נבנתה מערכת חינוך מסויימת ועקב כך אף מנוסחים עקרונות מודרניים רבים בסיסמאות נוצריות שלא במודע. פסיכולוגים מעטים מאוד העיזו ומעיזים לעמוד מול הגישה הגורפת הזו (מתוכם אולי נציין את אדלר) אולם הגישה הכללית היא כזאת. האדם הוא יצור קטן וחלש, תוצאה של חטאים קדמוניים למיניהם, וממילא אין לדרוש ממנו ולבקש כי ישמור על התנהגות זו אחרת.
אם נוסיף לגישה פסיכולוגית זו את העובדה שהאדם מעוניין, מטבעו, בשחרור ממעשים מסויימים, הרי שנבין טוב יותר מדוע כבשה הנצרות את העולם בקלות רבה כל כך (יחסית) ומדוע הופכת התרבות המערבית לשלטת ברוב רובו של העולם. השיטה הנוצרית שלפיה פטרה הדת החדשה את מאמיניה מחובות יום יומיות (כל עוד יאמינו במשיח הגואל) הפכה להצלחה עד כדי כך שרבים מאיתנו, שגדלו על גישה יהודית, מתקשים לרוב להבין מדוע מציבה התורה רשימה גדולה וארוכה כל כך של דרישות מעשיות הפני האדם המאמין. העולם המודרני כולו מתיישר לפי הקו הזה- פטור את האדם מחובה למעשיו, ספק לו את כל יצריו וחנך אותו להנות מכל מה שיחפוץ (כל עוד לא יפריע לאחרים במעשיו).

על רקע דברים אלו חשוב לזכור את גישתה הסותרת של היהדות. כשנראה שהנקודה החשובה ביותר היא לזכור כי היהדות רואה בעולם הזה את היעד, את המקום בו מתגשמת ה"שאיפה" האלוקית להקים "בית בתחתונים". דווקא כאן עלינו להתנהג בצורה מסויימת, לכבוש את היצרים ולהשתמש בעולם לצורך התקדמות רוחנית. היהדות נלחמה בממלכות האליל ששלטו בעולם ועדיין נלחמת ביסודות שנותרו מהם דרך הדת הנוצרית, היא אינה נאבקת להביא את העולם כולו אל אמונתה וממילא פטרה את עצמה מוויתורים בנושא זה (אם כי חשוב לציין כי היהדות דורשת מכל באי עולם לשמור את שבע מצוות בני נוח, שחלקם נוגע בבעיות קשות בעולם האלילי). האמונה בטוהר האנושי ובחובתו של האדם לטהר את מעשיו היא יסוד מרכזי בדת היהודית ודרישות רבות מוצבות בדרכנו בגלל אמונה זו.

כפי שכבר ציינו בעבר, אחרי שראה פאולוס את הנזקים שגרם ביטול המצוות המעשיות, הוא ניסה לחזור בו מחלק מהדברים, אולם בעולם האלילי שאליו פנתה הנצרות כדי לשווק את "סחורתה" נתפש ביטול המצוות והפך ליסוד מרכזי וחשוב שהקל את עבודתם של השליחים הנוצריים.

היהדות נותרה נחלתם של קומץ אנשים, יחסית לדתות אחרות, ופעמים רבות מצאה את עצמה במיעוט מול מגמות שנגרו מהגישה הזו. המאבק על דמותו המוסרית של האדם ועל הדרישות שניתן להציב או לא להציב בפניו הוא אחד המאבקים המרכזיים של הדת היהודית.